<h1>תשובות רבינו אברהם ב"ר יצחק בעל האשכול סימן ט"ז</h1>
<h2>דף סו.</h2>
שאלה מה הם הנכסים הנקראים נכסי מלוג ומה הם הנכסים הנקראים נכסי צאן ברזל, ולפי עניות דעתנו נראה לנו כי נכסים שנפלו לה משנשאת הם נכסי מלוג ועליהם אמר אמימר [ב"ב נ' ע"א] איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשו ולא כלום ואי זבין איהו ומית בחיי אשתו הוו זביני בחייו ולאחר מיתתו אתיא איהי ומפקא ואי זבינה איהי ומיתת בחיי בעל אתי בעל ומפיק בתקנתא דר' יוסי בר חנינא ונכסים שלו הם נכסי צאן ברזל ואין הבעל יכול למכרם ואם מכרם מכורים בחייו ולאחר מיתתו אתיא איהי וטרפא להו בכתובתה אך היא אינה יכולה למכור בנכסים שלו, ואם מכרה אע"פ שמת בעלה בחייה אין המכר כלום דההיא שעתא דזבינא לאו דידה זבינה שלא נתנה כתובה לגבות מחיים, אך שדות ונכסים שמכנסת לו בנדוניא וכותבן הבעל בכתובה כמו שאנו כותבין ויש כותבין סך הכל קבל עליו ודא נדוניא דהנעלת ליה מה יקראו אותם נכסים, מה הם נכסי מלוג או צאן ברזל, ומה משפטם אם יכולה למכור אותם נכסים שאם מת הבעל בחייה יתקיים המכר כדין נכסי מלוג. וכל דינם יפרש לנו אדוננו בין שמכר הוא בין שמכרה היא בין בחיי שניהם בין שמת הוא תחלה בין שמתה היא תחלה.
תשובה לענין נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל ששאלתם ונראה לכם שנכסים שנפלו לה משנישאת הם נכסי מלוג, לא כמו שנראה לכם אלא כמו ששנינו במסכ' יבמות בפ' אלמנה לכהן גדול [ס"ו ע"א] והכי איתה התם אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט והכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה עבדי צאן ברזל יאכלו בתרומה ואלו הן עבדי מלוג ואלו הם עבדי צאן ברזל עבדי מלוג אם מתו מתו לה ואם הותירו הותירו לה אע"פ שהוא חייב במזונותן הרי אלו לא יאכלו ואלו הן עבדי צאן ברזל אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו הואיל וחייב באחריותן הרי אלו יאכלו. ובכתובות בפ' האשה שנפלו לה נכסים [ע"ח ע"ב] רבותינו חזר ונמנו בין נפלו לה עד שלא תתארס בין נפלו לה משנתארסה ונשאת הבעל מוציא מיד הלקוחות. מכל הני שמעינן שכל נכסים שאשה מכנסת לבעלה ולא קבל הבעל עליהם אחריות בין נפלו לה עד שלא תתארס ולא נשאת בין שנפלו לה משנתארסה ונשאת בין שנפלו לה משנשאת הן נקראין נכסי מלוג ואוכל מהן הבעל פירות בחייה ולאחר מיתתה יורשן ואם מכרה מהן בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואם נתארמלה ונתגרשה נוטלתן ונוטלת כתובתה שלא יחשבו הם בחוב הכתובה. אבל נכסים שמכנסת לבעלה שיהיו לאחריות כתובתה ומקבלם הבעל לעצמו בשומא שאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו הנהו נקראין נכסי צאן ברזל ועליהם אמרו בפ' אלמנה לכהן גדול [יבמות ס"ו ע"ב] המכנסת שום לבעלה היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן הדין עם מי רב יהודה אמ' הדין עמה ר' אמי אמ' הדין עמו וכו' ואפסיקנא הלכתא כרב יהודה משום שבח בית אביה. ותו אמ' רב יהודה הכניסה לו שני כלים באלף זוז אחד נוטלתו בכתובתה ואחד נותנת דמים ונוטלתו משום שבח בית אביה. וכתב הגאון ר' יצחק [שם כ"ב ע"א מדפי הרי"ף] דמדינא דגמר' בעל מיחייב בכחישה ובפחיתת דמיה אבל השתא לא מיחייב בכחישה ובפחיתת דמיה דכיון דלא נהיגי עלמ' הכי כל דמקבל צאן ברזל וכתב להו עליה אדעתא דמנהגא הוא דמקבל עליה הילכך לא מיחייב אלא לפי המנהג. ואתחזי לן מכלל דבריו שהמנהג מבטל את ההלכה. ובפ' השוכר את הפועלים כתב [ב"מ נ"ב ע"א מדפי הרי"ף] רשב"ג אומ' לא היה צריך הכל כמנהג המדינה, ירוש' אמ' ר' אושעיא זאת אומרת המנהג מבטל הלכה. וכל הנהו הלכאתא דאיתנהו בפ' מציאות האשה [כתובות ס"ו ע"א] כמו פסקה להכניס לו אלף דינרין הוא פוסק כנגדן חמשה עשר מנה ולנגד השום הוא פוסק פחות (או) חומש לא עבדינן בהו מעשה אלא לפי מנהג המקום. ומי שרוצה לשנות ממנהג המקום כופין אותו. והמכנסת נכסים לבעלה ומנהג המקום לכתבם על עצמו כופין אותו לעשות כמנהג המקום, אם לא התנה מתחלה בעת קנין השדוכין שלא יכתוב הנדוניא על עצמו בשומא ואותם נכסים הם נקראים נכסי מלוג, ואם יתרצו נמי שניהם שלא לכתבם נקראין נכסי מלוג ואם נתאלמנה או נתגרשה נוטלתן ונוטלת כתובתה מנכסי בעלה. אבל אם הוא ממון שפוסקין לבעל על מנת שישאנה כמנהג אלו המקומות שפוסקין ליתן לחתן חמש מאות או אלף ממון הבעל הוא. כללו של דבר הכל לפי מנהג המקום.
